אם יש ספק
.אין ספק
.לכי להיבדק

כאחת משמונה נשים (12.5%) צפויה לחלות בסרטן השד במהלך חייה. אצל רוב החולות אין גורמי סיכון משמעותיים ידועים. המחלה שכיחה יותר אחרי גיל 50 אך אינה נדירה בגילאים צעירים יותר וכ-25% מהאבחנות הן בגיל צעיר מ-50 שנה. כ-5% מהמטופלות מאובחנות בגיל צעיר מ-40. מאחר וחלק מרכזי בהתמודדות עם הסיכון לסרטן שד הוא מעקב לגילוי מוקדם, על כל אישה לדעת מה המעקב הנכון ביותר עבורה. יש צורך במודעות לשינויים בשד העלולים להיגרם מגידול ולהצריך יעוץ רפואי: שינוי צורה, הפרשה מהפטמה, גוש בשד, משיכה של עור או הפטמה ועוד.
 

המעקב השגרתי כולל בדיקות ידניות, ממוגרפיה / ממוגרפיה עם אולטרסאונד ובמצבים מסוימים, בעיקר בסיכון מוגבר – בדיקה בתהודה מגנטית (MRI) של השדיים. ההמלצה הסטנדרטית בישראל היא לממוגרפיה (צילום רנטגן של השד) אחת לשנתיים מגיל 50 לנשים עם סיכון רגיל. בארץ ובמדינות אחרות יש התייחסות לגיל 74 כגיל שעד אליו יש להמשיך המעקב. עם זאת אין המלצות חותכות לגבי גיל סיום המעקב, הנטייה היא להמשיכו וההחלטה על הפסקתו היא בדרך כלל פרטנית. מקובל להמליץ על בדיקת שד ידנית אחת לשנה החל מגיל 30, עם זאת אין הנחיות אחידות או המלצה חד משמעית לכך, ובדיקת שד ידנית אינה מוכחת בספרות כמורידה באופן ברור את התמותה מסרטן השד. רצוי לכל אישה להתייעץ על סוג ותדירות בדיקות המעקב המתאימים לנתוניה.

ניתן למצוא פירוט נוסף בנושא באתר האגודה למלחמה בסרטן.